דורנט (1991) ישראל בע"מ ואח' נ' דלתא ויז'ן ניהול בע"מ ואח'

החלטה

בפני בקשת רשות להתגונן מפני תביעה אשר הוגשה בסדר דיו מקוצר ובמסגרתה עתירה לחיוב המבקשים בתשלום סך של 50,639 ₪.

הרקע לבקשה

המשיבה הינה חברה אשר במועדים הרלוונטיים לתביעה זו, 2006 – 2009, עסקה בהשכרת רכבים בתנאי ליסינג. ביום 29.10.06 נכרת בין המשיבה למבקשת 1 (להלן: "המבקשת") הסכם לפיו הושכרו למבקשת שני רכבים תוצרת רנו ובמסגרתו, בין היתר, התחייבה המבקשת לשלם עבורם תשלומים חודשיים במשך 36 חודש וכן גם להפקיד פיקדון בסך 21,260 ₪ בצירוף מע"מ עבור כל אחד מהרכבים (להלן: "הפיקדון"). עוד התחייבה המבקשת בהסכם לשלם למשיבה 25 אג' בגין כל ק"מ אשר יסעו הרכבים מעבר ל- 20,000 ק"מ בשנה.

להבטחת התחייבויותיה מסרה המבקשת למשיבה שטר חוב הכולל את חתימת המבקש 2 (להלן: "המבקש") כערב להתחייבויות המבקשת. המבקשת לא עמדה בהתחייבויותיה וביום 3.11.09 נתפסו הרכבים על ידי המשיבה. לטענת המשיבה בכתב התביעה, בבדיקת הרכבים לאחר תפיסתם, לרבות בדיקת שמאי לנזקים שנגרמו לרכבים, חישוב התוספת בגין חריגה ממספר הק"מ השנתי והפחתת הפיקדון – עומד יתרת חוב המבקשת על סכום התביעה וכך גם חובו של המבקש כערב לחובות המבקשת.

בקשת הרשות להגן

לטענת המבקשים, ביום 6.11.08 אושרה בבית המשפט הקפאת הליכים כנגד המשיבה בשל חובות בסכומי עתק. במצב זה, חששו המבקשים לגורל הפיקדון ובקשו לוודא כי אכן נעשה בו שימוש לתשלום דמי השכירות עבור הרכבים. פניות בעניין זה הועברו למשיבה בדצמבר 2008 אולם התשובות שהתקבלו ביטאו התחמקות. במצב זה ולאחר כארבעה חודשים בוטלה הוראת הקבע לתשלום עבור הרכבים. ביום 13.7.09 התקבלה דרישה לתשלום החוב למשיבה אך בתחשיב שהופיע במכתב לא קוזז הפיקדון ובעקבות זאת הודיעו המבקשים על נכונות להשבת הרכבים למשיבה. על אף זאת, פעלה המשיבה לתפיסת הרכבים ביום 3.11.09, כשבועיים בלבד לפני המועד בו ממילא הסתיים החוזה. בהתכתבויות שנעשו לאחר מכן ניתן מענה מפורט לכל טענה מטענות המשיבה אך לשווא. בנסיבות אלו, טוענים המבקשים שיש ליתן להם רשות להתגונן.

דיון

בקשת הרשות להגן נתמכת בתצהיר המבקש, אולם תצהיר זה נערך על דרך ההפנייה לבקשת הרשות להגן וכל שנאמר בו הוא שהאמור בבקשת הרשות להגן – נכון.

בהתאם לתקנה 205 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: "התקנות") יש לתמוך בתצהיר את בקשת הרשות להגן. בהתאם לתקנה 521 לתקנות, התצהיר ייערך בגוף ראשון, יחולק לסעיפים ויכלול רק עובדות שהמצהיר יכול להוכיחן מידיעתו הוא, כאשר בבקשות ביניים רשאי המצהיר להצהיר גם לפי מיטב אמונתו ובלבד שיציין את הנימוקים לכך. בהתאם לתקנות ובהתאם להלכה הפסוקה, אל לו למצהיר לערוך את תצהירו על דרך ההפניה.

"התצהיר יהיה ערוך בגוף ראשון. המצהיר חייב להביא בתצהירו את כל העובדות שהוא מבקש להוכיח. אין לערוך תצהיר על ידי איזכור מסמך אחר והפניה אליו, כגון: כל העובדות המפורטות בכתב התביעה הן נכונות. תצהיר כזה פסול ולא יתקבל." (ד"ר י. זוסמן, סדרי הדין האזרחי, מהדורה שביעית, עמ' 717)

כאשר התצהיר התומך בבקשה דנא נערך על דרך ההפנייה בלבד, הרי שזהו תצהיר פסול. לא ניתן לקבלו. לא ניתן לראות בו תצהיר התומך בבקשת הרשות להגן ודי בכך כדי לדחות את הבקשה.

זאת ועוד, גם אם אתעלם מהפגם בתצהיר וגם בשים לב לכך שבשלב מקדמי זה די למבקשים להראות הגנה לכאורה בכדי לקבל רשות להגן, לא ניתן לקבל את הבקשה.

החלק הארי של התביעה מתבסס על הטענה לפיה כלל לא שילמו המבקשים את התשלומים החודשיים בגין הרכבים אף שהמשיכו להשתמש בהם ובניגוד לחוזה במסגרתו נמסרו הרכבים למבקשים. בפירוט החוב (נספחים ח-1 ו- ח-2 לכתב התביעה) מפורטים התשלומים אשר לא שולמו מאז דצמבר 2008, במשך 12 חודשים עד לתפיסת הרכבים בנובמבר 2009. לא זו בלבד שהמבקשים אינם מכחישים טענה זו, הם למעשה מודים בכך וטוענים כי ביטלו את הוראת הקבע.

המבקשים טוענים כי חששו מאובדן הפיקדון ולכן חדלו מביצוע התשלומים. טענה זו עשויה להסביר את החלטת המבקשים לחדול מלשלם את התשלומים החודשיים. טענה זו איננה יכולה להסביר את אי תשלום סכום התביעה כאשר על פניו, כאמור בתחשיבי המשיבה, הפחיתה המשיבה את מלוא הפיקדון. לכך לא מתייחסים המבקשים כלל בבקשת הרשות להגן. על פניו איפוא, אין למבקשים כל טענת הגנה, ולו לכאורה, בפני עיקר סכומי התביעה.

המבקשים באים בטרוניה על תפיסת הרכבים וטוענים שהסכימו להשיבם. עיון בתחשיבי התובעת מלמד שחלק זה בתביעה מסתכם בסך של 1,200 ₪ בלבד (600 ₪ עבור תפיסת כל אחד מהרכבים) ואף ביחס לסכום זה, לא ברור מהבקשה מדוע לא החזירו המבקשים בפועל את הרכבים ואין הם מתייחסים במישרין לרכיב זה בתחשיבים.

ביחס ליתר רכיבי התביעה המפורטים בתחשיבי המשיבה, מצבם של המבקשים קשה עוד יותר. לרכיבים אלו אין כלל התייחסות בבקשה.

בכדי לקבל רשות להגן חייבים היו המבקשים להיכבד ולפרט את טענותיהם אך ברי שאף לא ניתן לבחון את הפירוט כאשר אין כלל התייחסות לרכיבי התביעה. לא לחיובים בגין ריבית פיגורים, לא לחיובים עבור נסיעה בכביש חוצה ישראל ואף לתחשיבים בגין הנזקים לרכבים. כל אלו מפורטים בתחשיבי המשיבה. לדבר מאילו אין התייחסות בבקשה.

הנה כי כן, בקשת הרשות להגן כלל איננה נתמכת בתצהיר כדין ואף לגופה, אין בה ולו טענה אחת אשר מצדיקה מתן רשות להגן, שכן אין בה ולו טענה אחת אשר אם תוכח תביא לדחיית התביעה.

אשר על כן אני דוחה את הבקשה ומחייב את המבקשים בהוצאות המשיבה בגין בקשה זו בסך של 1,000 ₪. המשיבה רשאית לעתור לפסק דין.